מסיבה, חגיגה של סיום,
היא אנחת רווחה פתוחה.
פרידות שיחקו עמי תופסת ומחבואים,
תפסו בדש חולצתי
וקרעו בה פתח שבעה ימים, שהפכו לתקופות.
חתימה עליהן נדמתה כסופית ומוגמרת,
כמכתב מבויל ברשלנות לכתובת לא נודעת.
נערה לא באמת נוכחת.
אולי כעבור מחלת אבי, במותו,
איני זוכרת את המסיבות שלי דאז,
לא בערתי לחגוג.
חלה שנבצעה על תלולית ממותקת,
העברתי אצבע אחת בקצפת,
סימנתי קו לחצות אותה.
הם שלי, ילדיי.
בחגיגה שיש בה שמחה מתנופפת,
כי ביקשו אותה בלבן, יפה ומעוטרת.
מול לוח וגיר,
בת בשפתי ובן בדמותי –
חתימה של סיום נחגגת,
ופתחו כנף.
בחיבורים שקשרתי יחד, חוט לחוט —
להתרגש באנחה שחיים שלמים מתרחשים.
נעורים חולצים בקבוק.
טללי זהב נחים עלי.
