המחשבות שלי – ניתוח יתר, מעמסה של סיפור בלולאה.
כובד של מילים, שיש בהם בדיה עצמית.
תלמים לחפירה, כוכים, מחילות ומעברים נסתרים.
מה יש בה, בהחלטה, שגרם לי להפוך בה?
במורכבות – הנפתי חרב חדה במיומנות.
דווקא בהחלטות הפשוטות, חגתי.
לטפס על קורה ברגל אחת, בזרתות הפונות החוצה.
נעמדתי על חבל מתוח, לעיתים ימים וחודשים.
לראות מבלי להתבונן, הפחד לטעות.
כתבתי מילה ומשחתי אותה בצבע, כאילו לקיר
אין מקום. הוא עמד שם על תילו, מביט בי חזרה.
להשתאות מול אוויר, לראות בו צורות.
ערימת נוצות הפכה למשקולות. מוך הנאסף בגריבת גרביים.
רהיטים שאיש לא הזיז, על חריקת רצפות, חורטים סימן גלוי.
ישנן התלבטויות שאני כמהה להן ומתענגת – הן חוסן של אגביות.
כתבתי והנחתי נקודה במקום בו היה פסיק,
מוצא של שכבה על שכבה.
העברתי משקל, קוד פנימי שבראתי לפני שנים מתרגם לסימן דרך.
שחררתי והשתחררתי.
עדיין תמצאו אותי מנתחת, זו יכולת נפלאה!
לברוא ממנה תיבת אוצרות ולהטיל בה כישוף –
בנשיפה על ערימת נוצות.
הן נשלחות ממני, מרחפות, פוגשות ונפגשות.
ומה אני מנחה כי אם את המרווח?
הנחת שבין מחשבה למחשבה,
בין פסיק העומד על תילו
ומחייך כנקודה.
אילו נוצות תרצו לנשוף עליהן?
