ככל שנעשה מורכב,
אני שואפת לשקט.
לפשוט איברים פְּרַקְדָּן—
ללא שום מחשבה או תכלית.
בלוח הקליעה אחטיא בכוונה,
שיתפזרו החצים,
יִטְעוּ –
יפנו לשביל מְבֻדָּד
המלא בעשבים הרוקדים שיר.
מוזגת נחת של הפוגה,
להניח להיות.
כלום, שום דבר ואין.
מהות של קיום בִּכְלוּמִיּוּתוֹ.
בלא משמעות — זולת המשמעות.
אניח לפניי כיכר לחם שאפיתי.
כזו מן פשטות.
הבן שלי נושק לי על הלחי, בלי סיבה.
אגביות בחיים.
רשימות קטנות
שאני מתקנת בכתב ידי:
לקנות יוגורט פְּרוֹ טבעי
חופן אגוזים
עלי תה בתפזורת
להתקשר למורה של הילדה
להשקות את העציץ בזמן
להבריש את הכלבה בפארק.
אני קורצת בעיני הַשְּׂמָאלִית בלבד
(בַּיְּמָנִית איני מצליחה)
וכך נותרת אחת פתוחה לרווחה.
ריס נָשַׁר על מפית





