כאב. אינו מבקש רשות

ובתוך יום ככל יום,
השמש אינה מבקשת רשות,
בוקר שהקים עליו מהומת היותו.

אֵם אחת שעולמה חָרַב עליה,
מִתְנַתֵּק וּמְפַרְפֵּר – נפל לִבָּהּ.

כשאני אלך לרכוש מצרכים לעוגה,
הִתְלַבַּטְתִּי בין שמנת לשוקולד,
עם או בלי קינמון.

סל בידי הקפוצה,
בבשרי מַצְבֵּתוֹת ובציפורניי –
אישה גאה,
הילוך מדוד.

להביט בין מדפים, וצנצנת ריבה הִתְנַפְּצָה עליי –
היא הִכְתִּימָה.

לימים נִלְבְּשָׁה כגופייה ומעליה עוד שכבות.
היא לא מוצנעת או חסרה – היא חיה את שנותיה,
מזכירה את אותו מקום
בו הִתְפָּרַקְתִּי בעצמי.

הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהַטְלִיא את הגופייה,
לְהַתְקִין את הצנצנת,
זר פרחים ושמלה חדשה.

בּוֹזֶקֶת אבקת סוכר,
מדליקה נר